| |
פסח – הגדות בלתי מסורתיות
מבוא
ליל הסדר הוא טקס מרכזי ביהדות שבמרכזו עומדת ההגדה. הסברה הרווחת לגבי התגבשות נוסח ההגדה היא שהנוסח המוכר כיום ברוב קהילות ישראל הוא מימי המשנה והתלמוד, והפיוטים והפזמונים בסוף ההגדה הם תוספת מאוחרת מימי הביניים. ההגדה זכתה לאלפי מהדורות, עד ראשית המאה העשרים - בנוסח המסורתי. מאז ראשית המאה העשרים חל שינוי במתכונתן של חלק מההגדות ובנוסח שלהן. השינוי משקף את ההתפתחויות שאירעו בתולדות עם ישראל, בעיקר ההתרחקות מהמסורת והלכי רוח חדשים מודרניים.
בספריה הלאומית ישנן למעלה משש מאות הגדות בלתי מסורתיות שונות. לאחר שבדקנו את
מרביתן בחרנו כשלושים הגדות שנסדרו במגזרים שונים: קיבוצים וההתיישבות העובדת, בתי
ספר, תנועות נוער וזרמים שונים ביהדות. בחרנו הגדות שיש בהן ייחוד כלשהו. מרבית
ההגדות הופקו בתהליכים פשוטים ביותר של שכפול, ללא איורים צבעוניים, ההגדות צנועות
בממדיהן אולם מאפשרות מעקב מעניין אחר התהליכים שעברו על החברה הישראלית החילונית
לאורך השנים. מבין הגדות הקיבוצים בחרנו מספר הגדות של
קבוץ גבעת ברנר, שהשקיע רבות בקביעת נוסח ההגדה ועיצובה. מעניין במיוחד לראות את התפתחות הלך הרוח באותו קיבוץ במשך מספר שנים מכריעות בעיצוב דמותה של החברה הישראלית.
רקע להתפתחות ההגדה הבלתי מסורתית
ההגדה של פסח המסורתית העמידה במרכזה את ההתערבות האלוהית בגאולה ואת נס יציאת מצריים. הדבקות בנוסח המסורתי של ההגדה לאורך הדורות יכולה להיות מוסברת, בין השאר, בכמיהה לגאולה ולסיום הגלות. האידיאולוגיה הציונית ביקשה לשנות את מערך הכוחות ולהציב את הנרטיב הלאומי-ציוני ואת המעשה האנושי במרכז. מכוון הגורל ההיסטורי אינו האל אלא העם שבמעשיו קובע את גורלו. ההגדה של פסח נמצאה כבמה ראויה לגיבוש הזהות החדשה של היהודי החדש וכמובילה של מהלך זה.
חלוצי השינוי בנוסח ההגדה וזניחת הרוח המסורתית היו הקיבוצים. דור המייסדים הגיע רובו ככולו מבתים שומרי מסורת וחווית החג ועוצמתו עוד פיעמה בלבם של "המורדים". הם ניסו לשמר את החג אולם במתכונת חדשה עם מסרים חדשים. היה להם צורך להתמודד עם הטקסט ולהתאים אותו להווה המתחדש. העבר (יציאת מצרים, קריעת ים סוף והחכמים היושבים בבני ברק) מפנה את מקומו להווה (עלייה על הקרקע, שואה, העפלה ומלחמות ישראל) ואילו חג פסח (עם הקרבן והטקסים הדתיים) מתחלף בחג האביב (ראשית הקציר ועבודת האדמה). ארבע הקושיות עוברות שינוי. אמנם שאלת היסוד "מה נשתנה הלילה הזה" קיימת אולם התשובה משתנה. לעתים התשובה היא באמצעות אוסף קטעי ספרות, ולעתים נאום חגיגי הסוקר את המצב בעולם ובקיבוץ הספציפי.
כשעוברים על מבחר ההגדות הבלתי מסורתיות מבחינים במגוון של נושאים המתחלף לפי הצרכים ולפי העיתים. בשנות הארבעים, למשל, שנות מלחמת העולם השנייה, קיים עיסוק רב בשואה. קיימת תחושת חורבן הבית (והמשפחות שהושארו מאחור) מצד אחד, ותחושת התקומה וחזון העצמות היבשות (יחזקאל לז א-יד) המתגשם בציונות מצד שני. בשנים מאוחרות יותר ישנו דגש על העשייה ופחות נוסטלגיה לבית שחרב, כמו כן נוספו יותר קטעים הומוריסטיים. במהלך השנים מאז קום המדינה, חג הפסח חדל להיות החג הבלעדי בקביעת הזיכרון הקולקטיבי. קביעת תאריכים הסמוכים לפסח (כ"ז בניסן כיום השואה, ד' באייר – יום הזיכרון ו-ה' באייר יום העצמאות), ימים בעלי תוכן עצמאי ומרכזיים בבניית הזהות היהודית החילונית איפשרו לחג הפסח לחזור למוטיבים המסורתיים וכך אנו רואים החל מסוף שנות הששים של המאה העשרים שקיימת חזרה למוטיבים יותר מסורתיים. כיום ליל הסדר ובמרכזו אמירת ההגדה של פסח הוא אחד הטקסטים הפופולאריים ביותר בחברה הישראלית היהודית וקיימת חזרה כמעט גורפת לנוסח המסורתי בתוספות שונות של כל קבוצה לפי צרכיה. אפילו ארבע הקושיות חזרו לצורת פזמון ילדים מסורתי עממי שהציבור עונה עליהן במקהלה.
סוגה מעניינת נוספת בהגדות הבלתי מסורתיות היא ההגדות ההיתוליות לסוגיהן. בין השנים (תרל"ה-תש"ט) 1949-1875 התפרסמו ברחבי העולם היהודי-ספרדי כארבעים פרודיות על ההגדה של פסח. פרודיות אלו משקפות את הרוח הליברלית של התקופה, ובבסיסן חופש השימוש ההיתולי בטקסטים מסורתיים לצרכים אקטואליים-פוליטיים. היה קיים ביקוש גדול להגדות מהסוג הזה אם כי יוצריהן פתחו תמיד ב"התנצלות" מול הקהל השמרני-מסורתי שמטרת הגדות אלה לא נועדה להחליף את ההגדות המסורתיות. להגדות אלה היה תפקיד כפול: האחד היסטוריוגרפי – בניית הזיכרון (עיבוד אקטואלי של צרותיהם העכשוויות של היהודים) והשני – היתולי – בידור הקהל (להקל עליו לשאת את נטל הפרעות). כלומר לתפקיד ההיסטוריוגרפי היתה מטרה טיפולית מובהקת. העיסוק בטראומה בדרך ההומור עזר להתמודד עמה, במיוחד כשבסוף הסיפור באה ההצלה והגאולה .
סדר הפסח וחיבור ההגדה הבלתי מסורתית, בעיקר בתנועה הקיבוצית, הציעו במה לפעילות מוסיקלית נרחבת. שירים רבים חוברו והולחנו לקראת הסדרים (ראה למשל
סדר פסח נוסח יגור של יהודה שרת,
אתר הפיוט, או
זמרשת).
לשירים נוספים ראה גם הספריה למוסיקה וארכיון הצליל במרכז למוסיקה בספריה הלאומית.
השירים החדשים שולבו בשירי מלחיני ארץ ישראל הותיקים חנינא קרצ'בסקי , אברהם צבי אידלסון ויואל אנגל ועושר רב נוסף לזמר העברי.
לסיכום ניתן לומר שהטקסט הקדום של ההגדה שאינו משתנה, המוכר לכל יהודי באשר הוא, עובר תהליך בלתי פוסק של אקטואליזציה ומפורש שוב ושוב בהתאם לצרכים המשתנים של החברה.
קישורים
רשימת כתבות בעיתונים על סדרי פסח בקיבוצים ובהתיישבות העובדת:
"רבבות יצאו לחוג את חג הפסח בהתיישבות".
מוסף דבר, 17 באפריל 1957
"תוים" - סדר פסח בעין-גב.
דבר, 30 באפריל 1965
על השינויים בהגדות הקיבוצים: "הבו הגדה חדשה".
בשולי דברים, דבר 17 באפריל 1957
"הקיבוצים שמחים לקבל אורחים לסדר".
דבר, 11 באפריל 1968
ליל הסדר ביגור.
Palestine Post, 19.4.1949
ביבליוגרפיה נבחרת
בר-יצחק חיה, "הערות להגדת הפסח של ה'בונד' (ז’נבה, אפריל 1900)", חוליות 2
(1994), עמ' 271-255.
גרן זכריה, "שפוך חמתך וכוס אליהו הנביא בהגדות לא אורתודוקסיות", מחקרי חג 6 (תשנ"ה), עמ' 105-94.
יוצאים בחודש האביב : פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ, בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי, ירושלים תשס"ד.
ילין מיכל, "התפתחות החלק האקטואלי בהגדת הפסח של יגור בין השנים 1977-1936", דוכן יב (תשמ"ט), עמ' 270-263.
פאפו אליעזר, והיתלת לבנך ביום ההוא – פרודיות ספרדיות-יהודיות על ההגדה של פסח, דיסרטציה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשס"ח 2008
פקנהים אמיל לודויג, "על ראדיקלים יהודים ויהודים ראדיקליים – בעקבות ה'הגדה של פסח' נוסח הרדיקליזם", תפוצות ישראל ז, ד (תשכ"ט), עמ' 128-124.
קרסל גצל, "ההגדות המודרניות", הדאר נב (תשל"ג), עמ' 360-359.
שלם מ., "הקושיות ופתרונן בהגדות הקיבוציות", ניב הקבוצה יח (תשכ"ט), עמ' 125-120.
שנאן אביגדור, "דור ודור והגדתו (לתולדותיה של 'הגדה של פסח')", דוכן יג (תשנ"א), עמ' 60-44.
.Krupp, Michael, Eine deutsche Kibbutz Haggada : Faksimile – herausgegeben und
mit einer Einleitung versehen, Jerusalem 2006
חזרה לדף הגדות ראשי
|
