מדור עותקי חובה

מסירת עותקי חובה לספרייה הלאומית

חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) התשס"א-2000:
החוק מחייב כל מי שהוציא לאור פרסום כלשהו בישראל למסור חינם לספרייה הלאומית שני עותקים ממנו בתוך חודש מיום הוצאתו.
החוק חל על פרסומי דפוס (ספרים, עיתונים או דברי דפוס אחרים) ופרסומים שאינם מודפסים על נייר (תקליטורים, קלטות אודיו או וידאו).

פרסומים שהחוק מחייב את מסירתם:
פרסומים שיצאו לאור בחמישים עותקים ומעלה.
פרסומים הנמכרים לציבור או מופצים לציבור בחינם.
פרסומים בכל גודל ובכל שפה.
פרסומים המופצים בכל מדיום קיים או עתידי: ספרים, כתבי עת, עיתונים, חוברות, אוספי תמונות, תווים, שרטוטים צילומים, מפות,
      קלטות וידאו ואודיו, תקליטורים, דיסקטים, פילמים, מיקרופילמים שקופיות ועוד.


מהדורות, עדכונים, הדפסות חדשות, תרגומים, עיבודים ודיבוב
החוק מחייב למסור:
כל מהדורה חדשה השונה שינוי כלשהו מקודמותיה בתוכן או בצורה: בין שהשינוי בגוף הפרסום, בין בעמוד השער כגון מו"ל,
     תאריך או סדרה שונים מאלה שבמהדורה קודמת, בין במבנה הפיזי, כגון סוג כריכה, גודל או מדיום שונים.
עדכון או גרסה חדשה של מאגר מידע.
הדפסה חדשה שאין בה כל שינוי - אם עברו למעלה מעשרים שנה ממועד פרסום ההדפסה הקודמת.
תרגום או עיבוד של פרסום קודם.
סרט עם דיבוב חדש.

פרסומים שאין חובה למוסרם:
רשימות מחירים, קטלוגים מסחריים וחומר פרסומי.
פרסום שנמסר רק לקבוצה סגורה כגון חוג מכרים או קרובי משפחה. אם מאוחר יותר יופץ הפרסום לציבור הרחב, תחול החובה עליו.

אחריות למילוי החוק:
חובת המסירה חלה על המוציא לאור בין אם הוא גוף מסחרי, מוסד ציבורי או אדם פרטי. אם למוציא לאור או למפיק אין כתובת בישראל, חובת המסירה עוברת אל המדפיס, ואחריו אל בעל זכויות היוצרים – אם יש להם כתובת בישראל.

מקור:
הדברים הרשומים לעיל נכתבו לצורך הסברה לציבור. הנוסח המדוייק של החוק מופיע בספר חוקים 1767, ע' 80-82 תשס"א.
ראו: חוק הספריה הלאומית, התשס"ח-2007, וגם: חוק הספרים התשס"א-2000 ועדכוני 2001-2005.
כמו כן ניתן למצוא אותו באתר האינטרנט של הכנסת.

מטרת החוק:
בספרייה הלאומית שוכן האוסף הלאומי של פרסומים שיצאו לאור בישראל. לאוסף זה ערך חברתי, היסטורי ואקדמי:
הספרייה הלאומית מאפשרת לכל דורש לעיין בפרסומים לפי עקרון השוויון בגישה למידע במדינת ישראל.
סטודנטים, מורים וחוקרים מן הארץ ומן העולם מסתמכים על אוסף הספרייה הלאומית בלימודיהם ובעבודתם.
הספרייה הלאומית משמרת את הפרסומים לדורות הבאים כתיעוד של התרבות הישראלית הכתובה ודואגת לכך
      שיהיו זמינים לציבור גם שנים רבות אחרי שאזלו מן השוק.

ייעוד העותקים:
הפרסומים נרשמים בקטלוג הספרייה הלאומית ובמספר כלים ביבליוגרפיים אחרים.
עותק אחד מכל פרסום ניתן לעיון באולמות הקריאה של הספרייה הלאומית, והעותק האחר נשמר כגיבוי.
חלק מן הפרסומים, כגון עיתונים יומיים, נשמרים בהעתקי צילום (בדרך כלל סרטי זיעור).
      הספרייה הלאומית מאפשרת לציבור לעיין בהם באמצעות מכשור מתאים.
עותקי החובה אינם ניתנים להשאלה.

תועלת למו"לים ולמחברים:
מו"ל המוסר את פרסומיו על פי החוק נרשם במאגר מו"לים ישראלים הממפה את פעילותם של המו"לים בישראל בהווה ובעבר
      ומשמש מקור מידע שימושי, בין השאר, לאיתור בעלי זכויות יוצרים ופרטי המו"ל.
פרסום הנמסר לספרייה הלאומית זוכה לחשיפה מירבית לקהל של קוראים ורוכשים פוטנציאליים.
הפרסומים הנמסרים נרשמים בקטלוג הספרייה הלאומית ובביבליוגרפיה הלאומית של ישראל – קרית ספר, ואלה מתעדכנים
      באופן שוטף. חלק מהמאמרים בכתבי העת הנמסרים נרשמים במאגר המידע הממוחשב רשימת מאמרים במדעי היהדות (רמב"י).
      ספרנים בארץ ובחו"ל נעזרים בכלים אלה לבחירה ורכישה של פרסומים הדרושים להם.
עותק אחד לפחות מכל פרסום נשמר לדורות, גם אחרי שאזל ממחסני המו"ל, ויכול לשמש להפקת הדפסה או מהדורה חדשה.

תולדות החוק:
חובת מסירת עותקי חובה הייתה חלק מפקודת העיתונות שחקקו הבריטים בשנת 1924. על פי הפקודה הבריטית נמסרו העותקים למנהל מחלקת החינוך ולמושל המחוז שבו נדפס הספר.
שלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1953, תוקנה הפקודה והתקבלה כחוק במדינת ישראל. במקום המוסדות הבריטיים שהעותקים נמסרו להם בתקופת המנדט, נקבעו מוסדות הפקדה אחרים:
עותק אחד מכל פרסום הופקד בגנזך המדינה, עותק נוסף בספריית הכנסת ושני עותקים בספרייה הלאומית.
ב-18 בדצמבר, 2000 כ"א בכסלו תשס"א, אושר בכנסת "חוק הספרים". חוק זה מנסח מחדש את חובת מסירת העותקים, ומחיל אותה גם על פרסומים שאינם מודפסים על נייר.
"חוק הספרים" מצמצם את חובת ההפקדה בגנזך המדינה ובספריית הכנסת, ומציב את הספרייה הלאומית כספריית ההפקדה העיקרית בישראל.
החוק נכנס לתוקף ב-26 ביוני 2001, ה' בתמוז תשס"א.

חוקים דומים בעולם:
המדינה הראשונה שבה הונהג חוק עותקי חובה הייתה צרפת. בשנת 1537 פרסם המלך פרנסואה הראשון את "חוק מונפלייה", שחייב מסירת עותקים ממסמכים שנכתבו בצרפת על מנת ליצור אוסף לאומי. מאז נחשב החוק במדינות רבות כאחד הכלים היעילים לשימור ותיעוד המסורת, השורשים והתרבות הכתובה של עם.
חוקים המחייבים מסירת עותקים קיימים בכמאה מדינות בעולם. בעשרים השנים האחרונות חודשו חוקים אלה במדינות רבות, כדי להחילם גם על פרסומים שאינם מודפסים על נייר. מספר העותקים הנמסרים במדינות השונות נע בין עותק בודד (למשל באוסטרליה) ובין שמונה עשר עותקים (בבולגריה).
בדרך כלל, אחד מן המוסדות שבהם מופקדים העותקים הוא הספרייה הלאומית של המדינה. ברוב המדינות הכניסה לספרייה הלאומית מוגבלת, במידה זו או אחרת, לחוקרים ולבעלי תפקידים, והם נדרשים לבקש אישור מראש לעיין בפרסומים ולציין את מטרת העיון. הספרייה הלאומית של מדינת ישראל יוצאת דופן בכך שהיא מאפשרת עיון לכל דורש בכל הפרסומים, ללא צורך להזדהות או לנמק את מטרת העיון, להוציא פרסומים נדירים, עתיקים או יקרים במיוחד.

איסוף הפרסומים על ידי הספרייה הלאומית:
במאמציה לבנות אוסף ארכיוני שלם ככל שניתן של הפרסומים המופיעים בישראל, הספרייה הלאומית נעזרת במגוון מקורות מידע: רשימות פרסומים חדשים של ספקים ומפיצים, המדורים הספרותיים בעיתונים ובכתבי העת, קטלוגים של ספריות אחרות בארץ, קטלוגים של מו"לים ומפיקים, אתרי אינטרנט ומידע בעל פה ממחברי ספרים, ממפיקים ומציבור הקוראים.
רוב המו"לים בישראל שולחים לספרייה הלאומית דרך קבע שני עותקים מכל פרסום חדש שלהם. אם המו"ל אינו שולח את פרסומיו מיוזמתו, הספרייה הלאומית פונה אליו להזכיר לו את חובתו.
מדי שנה מגיעים לספרייה הלאומית במסגרת החוק כ-7,000 ספרים חדשים, גיליונות שוטפים של כ-16,000 כתבי עת ועיתונים לרבות פרשות שבוע ועלונים, וכ-300 פרסומים במדיה.

משלוח עותקים:
חחובת המשלוח ומימונו חלים על החייבים במסירת העותקים. עלות העותקים והמשלוח שלהם נחשבים הוצאה מוכרת למס. אפשר לשלוח בדואר רגיל או רשום.

המען למשלוח כתבי עת ועיתונים הוא:
הספרייה הלאומית, מחלקת העיתונות, ת"ד 39105 ירושלים 91390.

המען למשלוח ספרים ופרסומים במדיה דיגיטלית:
הספרייה הלאומית, מדור עותקי חובה, ת"ד 39105 ירושלים 91390.

הספרייה הלאומית שולחת אישור על קבלת ספרים.


עותקי חובה נוספים: ארכיון המדינה וספריית הכנסת:
חוק הספרים מחייב למסור לארכיון המדינה עותק אחד מכל פרסום שיתבקש על ידי הארכיון.
      המען למשלוח הוא:
      ארכיון המדינה, משרד ראש הממשלה, הקריה ירושלים 91919. טל. 02-5680606.
החוק מחייב לשלוח לספריית הכנסת עותק אחד מכל ספר או עיתון הנחוץ לעבודתה של הכנסת, על פי רשימת נושאים
      שערך יושב ראש הכנסת.
      ספריית הכנסת משלמת עבור הפרסומים 25% ממחירם, ואת עלות המשלוח בדואר רשום.
      המען למשלוח הוא:
      ספריית הכנסת, הממונה על עותקי חובה, בניין הכנסת, הקריה ירושלים 91950. טל. 02-6753333

אכיפה
אי מסירת עותקים מהווה עבירה פלילית. החוק מטיל קנס על מי שאינו מוסר עותקים כנדרש.


כתובות וטלפונים:

ספרים ומדיה דיגיטלית:
   מיקום:
      הספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית שבגבעת רם, חדר רכישה.
      פתוח בשעות 16:00-9:00
   כתובת למשלוח דואר:
      הספרייה הלאומית, מדור עותקי חובה , ת"ד 39105 ירושלים 91390.
   טלפון: 02-6586286
   פקס:     02-6586285
   דואר אלקטרוני:
      Noa.Fink@nli.org.il
   עובדי המדור וטלפונים:
      ד"ר נועה פינק-שמיט, מנהלת, טל. 02-6586286
      ד"ר מאשה גולדמן, טל. 02-6585037
      שלומית רובין, טל. 02-6584260
      שי חזן, טל. 02-6584259
      נחום זיטר, טל. 02-6586385

עיתונים וכתבי עת:
   מיקום:
      הספרייה הלאומית, קמפוס האוניברסיטה העברית שבגבעת רם, קומה 1, מחלקת העיתונות.
      פתוח בשעות 16:00-9:00
   כתובת למשלוח דואר:
      הספרייה הלאומית, מחלקת העיתונות , ת"ד 39105 ירושלים 91390.
   דואר אלקטרוני:
      Rivka.Shveiky@nli.org.il
   עובדי המדור וטלפונים:
      ד"ר רבקה שויקי, מנהלת, טל. 02-6585001
      שרה וייל – פרסומי ממשלה, טל. 02-6585007
      ליליאן זרנצ'ני – כתבי עת ועיתונות בעברית, טל. 02-6585016
      ד"ר רונית קאופמן – כתבי עת ועיתונות בעברית, טל. 02-6586145
      נורית הרוי – מקומונים, טל. 02-6585043
      צביה חן – כתבי עת ועיתונות בערבית, טל. 02-6585046
      אן-מרי ארנפרוינד – כתבי עת ועיתונות בלועזית, טל. 02-6586378
      בלה דבורין – כתבי עת ועיתונות בשפות הסלביות, טל. 02-6584580
   פקס:  02-6586144